<h1>ראבי"ה סימן קכ"ח</h1>
<h2>דף ג.</h2>
כתב רבינו אלפסי והכותי מזמנין עליו הני מילי בימיהם אבל עכשיו גוים גמורים הם ואין מזמנין עליהן. ולית הלכתא ככל הני שמעתתא לא בקטן המוטל בעריסה ולא בתשעה ועבד ולא בט' ונראין כעשרה ולא בשני תלמידי חכמים המחדדים זה את זה בהלכה ולא בקטן פורח, אע"ג דתניא כוותיה, שבכל אלו אין מזמנים בשלשה וגם אין מצטרפים לעשרה, אלא הכי הלכתא כדאמר רב נחמן קטן היודע למי מברכים מזמנים עליו בשלשה וגם מצטרף (לי') לעשרה. וכתב רב [אחאי] גאון והוא שהביא שתי שערות ונכנס לשנת י"ג, והני מילי לזימון אבל לתפלה ולשאר מצות ולהוציא אחרים ידי חובתן עד שישלים י"ג שנים ויום אחד. וכן משמע בריש ערכין, דגרסינן התם הכל מצטרפין לזימון לאתויי הא דא"ר נחמן היודע [וכו'], משמע דלזימון מיירי. וכן כתב בפר"ח דבעינן תרווייהו יודע למי מברכים ושיהא פורח תחלת גידול שערות. ודוקא לזימון, [אבל בתפלה לא איירי. [והא] דאביי ורבא (בר רב חנן) לא לזמן עליהם אלא להודיע בינתם]. ולא בעי כדי לקרוץ בציפורן, כדאיתא במס' נדה. וכן כתב רב האי גאון ורב משרשיא [ורב שר] שלום ורבינו שב"ט. ואפי' ר' אסי דאמר קטן המוטל בעריסה מזמנים עליו הני מילי לזימון של עשרה, אבל לא לזימון של שלשה, דהא אוקימנא להך דרב אסי כר' יהושע בן לוי ולהדר(ינהו) אמתניתין דתנן נשים וקטנים אינם מזמנין עליהם, [ומה] הועיל בתירוצו הוא דאמר כר' יהושע בן לוי, אלא על כרחך מתניתין בזימון של ג'. וגרסינן בירושלמי בפירקין קטן עושין אותו סניף לעשרה והתניא אין מדקדקין בקטן, פירוש מדקאמר אין מדקדקין בקטן משמע שקרוב לגדלותו הוא אבל קטן ממש לא, ומשני לשני קטנים נצרכא שהאחד היה ספק, פירוש לגדלותו, והשני קטן הקטן עושים אותו ספק והספק עושים אותו ודאי ומצטרפים שניהם דנחשב הספק ודאי גדול, ומסיים דלעשרה קטן מצטרף. ובעי התם בירושלמי כמה דאמר קטן אחד עושים אותו סניף לעשרה דכוותה נעשהו סניף לג' דמה שבמקום אזכרות השם נעשה סניף קל וחומר לג' א"ל תמן על ידי שמזכיר את השם נעשה סניף, פירוש היא הנותנת, כדמקילינן בריש פרקין בעשרה [יותר] מבשלשה גבי שלשה שאכלו ויצא אחד מהם לשוק, אע"ג דאינו נשאר, דהא פסקינן הלכתא כמר זוטרא. ואנן אגמרא דידן קא סמכינן. ומסיים בירושלמי תני קטן וספר תורה עושים אותו סניף, ויש מפרשים התם שהוא יודע בטיב ברכה [וכו'], א"ר נסה אכלית כמה זימנין עם ר' תחליפא אבא ועם ר' אימא בר חכינאי ולא זמנין עלי עד שהבאתי שתי שערות. וכעין הירושלמי איתא בבראשית רבה [ד]ר' אושע[יא] בפ' ויבואו בני ישראל לשבור וג[ו'], ומשמע נמי לאיסור. ומסיים התם הדא לברכת המזון אבל לתפלה עד שיביא שתי שערות, דהא דחמיר ג' דזימון יותר מי' מפני שאין להם ליחלק לזמן אבל לעשרה יחלקו [אלא] שבטל אזכרת השם, משא"כ בתפלה. כך פירש רבינו שב"ט. ולי נראה הטעם כדפרישית לעיל, [ו]כיון דהלכתא כמר זוטרא ואם כן חמירי עשרה משלשה ואגמרא דידן סמכינן וכיון שבשלשה לא יצטרף אפי' לר' יהושע בן לוי כ"ש בעשרה (ו)לגבי דידן ליתא למילתיה, וכל שכן שפסקנו דלית הלכתא ככל הני [שמעתתא]. ואע"פ שר' תם פירש שלא קאי אדר' יהושע בן לוי, דהא אפסקא, ופסק דקטן המוטל בעריסה מצטרף לכל דבר, וכד מעיינת בה אין הדברים נראין, דדרך התלמוד אגב טענה אחת של האמורא מביא שתים ושלש מדבריו ויפסיק. וההוא דקטן וספר תורה איתא נמי בבראשית רבה, ודחי לה דהיינו קטן לספר תורה, וכדתני במגילה קטן קורא ומתרגם ותניא התם הכל עולים למנין שבעה ואפי' אשה ואפי' קטן. ור' נתן בעל הערוך השיב נמי בתשובתו דלא מהני מה שמטילין לקטן ספר תורה בחיקו, דכשאמרו חכמים דלית הלכתא שיהיו תשעה וארון מצטרפים (ו)אפי' [כ]שס"ת בו קאמרו, שאין הארון ריקם, והכי נמי לספר תורה לקרות קאמר, ולא כדנהגינן לתת ספר תורה בחיקו. וצריך לזימון ולתפלה שיהא בן י"ג שנה. ובהלכות גדולות בעניני הלכות ציבור כתב להשלים לתפלה ולברכת הזימון אם קטן פורח הוא משלימים עליו ומזמנים עליו ואיזהו קטן פורח מבן י"ב שנה ועד י"ג שנה ואע"פ שלא הביא שתי שערות והוא שיודע למי מברכים. וכיון שנחלקו בדבר גאוני עולם, ראוי וטוב להחמיר ליראי שמים, אך במקום הדחק נעשה כההוא דקתני אין מדקדקין בקטן, ואע"פ שאין בענין הזה פתרון. ורבינו אלפסי נמי פסק אפי' בן ט' שנים ולא הביא שתי שערות מזמנים עליו רק שיודע למי מברכים. וראיתי שיש שפסקו שכיון שאמרו חכמים דלית הלכתא ככל הני שמעתתא ותלו הדבר רק בקטן היודע למי מברכים (ו)הוא הדין לגדול, וליתא לכל הני דלעיל דאמרינן אין מזמנין על עם הארץ. וכן נראה לי, וכן נהגו עלמא. ואמרינן בעלמא (חגיגה כב.) כמאן מקבלינן האידנא סהדותא מעם הארץ כמאן כר' יוסי דחייש לאיבה. ור"ח כתב לעיל וסוגיין כאחרים, ואין נראה לי.
